- האשמת אחרים בניסיון לפגוע בנו, גם אם לא היתה להם כל כוונה לכך ("בכוונה לא קנית מה שביקשתי, לא אכפת לך ממני בכלל"; "אתה רוצה לשגע אותי, נכון?")
- וכחנות – ויכוח על עניינים קטנוניים לשם הויכוח בלבד ("זה לא תורי להדיח כלים! למה תמיד נטפלים אלי?")
- הקנטה מכוונת ("לזה את קוראת ארוחה?", "חבל שאין פה בבית אף אחד שבאמת יודע מה לעשות")
- הפרת אמון ("אתה יודע מה הוא גילה לי בסוד?")
- האשמת הזולת בטרגדיות שאירעו לו ("כל זה קרה בגלל הטפשות שלך!, "זה עונש משמים!")
- התרברבות ("אצלי בבית הילדים תמיד עושים מה שאומרים להם!", "לי אין בעיות כאלה עם אשתי!")
- איזכורים מצערים מן העבר ("פעם לא היית כזה צדיק, הא?", "שוב התחלת לצרוח, בדיוק כמו שעשית בדירה הקודמת שבגללך נאלצנו לעזוב")
- עריכת השוואות הגורמת לרגשי נחיתות ("שוב את מתחילה להתנהג כמו אמא שלך!", "למה אתה לא יכול להיות חרוץ כמו אחיך?")
- נרגנות ("תמיד כל כך מבולגן פה", "איזה מזג אויר מעצבן")
- הגדרת מעשים שנעשו בתום לב כפשע ("שוב איבדת את המפתחות? איפה הראש שלך?", "למה קיבלת פחות ממאה במבחן?")
- ביקורת ("אתה פשוט כישלון מהלך", "אני מאוכזב ממך לחלוטין")
- קללות ("הלוואי שתרגיש מה זה לסבול כמו שאני סבלתי", "שתמות")
- תביעה לשלימות ("אילו היית אוהב אותי באמת, היית עושה בשבילי כל דבר", "עם ציונים של פחות מ-100 אל תיכנס הביתה")
- הכחשת העוול\המציאות ("לילד הזה אין ליקויי למידה! הוא סתם עצלן!", "אני לא עצבני, מעצבנים אותי.")
- אפליה בגלל השתייכות קבוצתית ("אנחנו לא רוצים את בני העדה הזו אצלנו בשכונה")
- חוסר כבוד כלפי הזולת (להתבדח בצורה מלגלגת על טעויות וכשלונות, להתייחס לדבריו בביטול וזלזול)
- הסטת העניין הנדון מהנושא העיקרי ("אין לך זכות לדבר על הנושא הזה", "מי הכניס לך לראש שאת צריכה להתלונן על דברים כאלה?")
- שתלטנות ורודנות ("לא אכפת לי שאתה עייף. לך מיד לקניות!", "תאכל את כל האוכל גם אם זה לא טעים לך!")
- הבאת הזולת במבוכה ("אז מה, שמעתי שיש אצלכם בעיות בבית…", "מה זה הבגד הזה? הסתכלת בכלל לפני שלבשת אותו?")
- התעלמות או דחייה (הפעלת לחץ באמצעות שתיקה, חוסר יחס, והפניית כתף קרה)
- ניצול ("תכיני לי כוס קפה עכשיו", "תשגיחי על הילדים שלי כמה דקות" – כשברור שלזולת זה ממש לא נוח עכשיו)
- תירוצים ("אתה פגעת בי קודם, אז זכותי להחזיר לך", "אני לא שולט בעצמי, ככה האופי שלי")
- התפרצויות כעס
- לומר דברים דמיוניים שעלולים להדאיג אחרים, או לחילופין לטעת בהם תקוות שווא ("לפעמים אני חושב איך היו נראים החיים שלי עם מישהי אחרת", "אני אתאבד עם הפרויקט הזה לא יצליח")
- לשלול מאחרים דברים נחוצים, כדי לאלץ אותם להתחנן ("אני לא הולך יותר לבית הספר עד שתקנו לי טאבלט", "את רוצה את האוטו? קודם תתנצלי על כל מה שאמרת לי אתמול")
- העדפת ילד אחד על פני שאר הילדים
- העוויות ותנועות המבטאות סלידה או זלזול (גלגול עיניים, אנחות יאוש, הפניית הגב)
- נתינת עצות בלי שאיש ביקש זאת, תוך זלזול באינטליגנציה, ברגשות או בחומרת הבעיה של האחר ("הילד שלך סתם מפונק, תני לו כמה סטירות וזהו!", "אל תיכנעי לדרישות של בעלך. תצרחי עליו עד שיוותר")
- הטלת אשמה ("בגללכם היה לי התקף לב", "בגללך לא הייתי מרוכז בעבודה והבוס התרגז עלי")
- חסימת רגשות ("זה בכלל לא כואב לך, אתה סתם בוכה", "מה את נעלבת משטות כזו?!")
- בידוד ("אסור לך לצאת מהבית בלי רשותי", "למה את צריכה חברות? יש לך אותי!")
- לגלוג, הקנטה ועוקצנות
- לגעור באדם ששגה או שנכשל בדבר מה ("אמרתי לך לא לרוץ! לא פלא שנפלת!", "אמרתי לך לא להשקיע במניות האלה! למה לא הקשבת לי?")
- שקר
- הפרחת הבטחות שווא או הפרת הבטחות ("אל תדאג, אחזיר את הכסף תוך כמה ימים", "סמוך עלי, אני אגיע ישר על הבוקר")
- נעיצת מבטים
- "נדנודים" והטפת מוסר ("אלף פעמים כבר אמרתי לך לעשות את זה", "כמה פעמים אצטרך לבקש ממך להפסיק עם זה?!")
- כינוי בשמות גנאי
- הזנחה ("אין לי זמן בשבילך עכשיו", "לא מעניינות אותי הבעיות שלך")
- התנשאות ("את לא תביני את זה", "ממך לא יצא שום דבר גם ככה")
- להסית אדם אחד נגד אדם אחר ("אל תקשיב לאשתך, היא סתם מנצלת אותך", "ההורים שלך לא מבינים כלום, הם רק רוצים לכפות עליך את הדרך שלהם")
- הענשה שלא לצורך ("אם לא תשמעי בקולי, אשבור לך את הבובה שאת אוהבת", "אין יותר ממתקים במשך שלושה חודשים")
- תשאול ותחקור במטרה לפגוע ולהשפיל ("איך הצלחתם לקנות דירה עם משכורת של מורה?", "למה החלטתם פתאום להתגרש?")
- לעקוב אחרי אנשים ולצותת לדבריהם במטרה להאשים אותם
- קמצנות
- איומים ("אני אברח מהבית!", "אני אתאבד!")
- ערעור בטחונו העצמי של האדם ("אין סיכוי שתמצא עבודה", "את כל הזמן טועה בחינוך הילדים")
- שימוש לרעה בהשקפה היהודית ("ה' יעניש אותך אם לא תגמרי את האוכל", "אם לא תעשה כל מה שאגיד לך, ה' יהפוך אותך לנכה")
- העלמת ידיעות נחוצות מבני אדם
- דאגנות מופרזת ("אני כל כך מפחדת שאף פעם לא תתחתני", "אני פוחד שתסתובבי בחוץ, מי יודע מה יכול לקרות לך")
כל האמירות הפוגעניות הללו יכולות להתבטא בדיבורים בין בני זוג, בין הורים לילדים, ובין אנשים בכל מסגרת אחרת. אם נתחזק ונדע להימנע מהם, ולהחליף אותם בדיבור חיובי, חיינו יהיו טובים הרבה יותר.